Friday, September 21, 2018

Parshas Haazinu - surviving through the Torah


In פרק ל״ב פסוק ג׳ the passuk says

כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ

“When I call in the name of Hashem, render greatness to our G-d.”

The gemara says in ברכות (כא א)

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו

“How do you know that we make a beracha before we learn Torah, as the passuk says כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו.”

Rashi explains

כי שם ה' אקרא - כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן, כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גודל לאלקינו באמן הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף ל"ז.)

When Moshe came to say words of שירה, he said to the benei yisrael, “First of all I will make a beracha on the Torah and you will say amen.” So we read the passuk as follows, “When I call in the name of Hashem – by making a berachah – then you render greatness to our G-d by saying amen.”

  • Why did Moshe only teach the benei yisrael to say a beracha on learning Torah when he came to say the שירה of Haazinu?

The Pri Tzadik explains as follows:

The gemara says in Bava Basra (בבא בתרא ח' א')

רבי פתח אוצרות בשני בצורת אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו רבי פרנסני אמר לו בני קרית אמר לו לאו שנית א"ל לאו אם כן במה אפרנסך [א"ל] פרנסני ככלב וכעורב פרנסיה בתר דנפק תיתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו בדקו ואשכח אמר רבי יכנסו הכל

Rebbi opened the granaries during a famine, he said, “Let people who know chumash, mishnayos, gemara, halachah and aggadah enter, but amei ha’aretz may not enter.”

Rabbi Yonasan ben Amram pushed in and entered, he said, “Rebbi, feed me.”

Rebbi said to him, “My son, have you learnt chumash?”

He said, “No.”

“Have you learnt mishnayos?”

He said, “No.”

“If so, how can I feed you?”

Rabbi Yonasan ben Amram said, “Feed me like a dog and like a raven.”

Rebbi gave him food.

After Rabbi Yonasan ben Amram left, Rebbi sat down and was upset, he said, “Woe that I have given my food to an am ha’aretz.”

Rabbi Shimon bar Rebbi said to him, “Maybe it was Yonasan ben Amram your talmid, who never benefitted from the honour due to him because of his learning.”

They checked and found that it was Rabbi Yonasan ben Amram.

As a result of which, Rebbi said, “Let everyone enter.”

  • Why did Rabbi Yonasan ben Amram specify that Rebbi should give him food like a dog and a raven?

The gemara says in Sotah 3b

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב... וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז... קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית ל"ט י') [ויהי כדברה אל יוסף יום יום] ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא

Rabbi Shmuel bar Nachmeini said in the name of Rabbi Yonasan, if someone does a mitzva in olam hazeh then the mitzvah will go before him to olam habah. If someone transgresses an aveirah in olam hazeh then the aveirah will cleave to him like a dog, as the passuk says, “And it was when she spoke to him each day, and he did not listen to her to lie next to her to be with her.” To lie next to her – this means, in olam hazeh. To be with her – this means, in olam habah.

  • Why does the gemara compare an aveirah to a dog that accompanies a person?

The Pri Tzadik explains that due to its lowly stature, a dog cannot have a direct relationship with Hashem. Subsequently dogs fraternise with people, because through its master, a dog can achieve an indirect relationship to Hashem. Similarly, if someone does an aveirah, then this creates a bad malach which is fed, rightfully, from the person who created the malach, instead of being provided for directly by Hashem. This bad malach would have accompanied Yosef to olam habah had he sinned.

The reason Rabbi Yonasan ben Amram told Rebbi that he should feed him like a dog, is because he meant to say, “Even if I do not have a direct relationship with Hashem, because I have not learnt Torah, I still have a relationship with you, who I consider my rebbe. Just as a dog has an indirect relationship with Hashem through its master, so too I can have an indirect relationship with Hashem through you, and in that merit, I should be provided for.”

Rebbi agreed to feed Rabbi Yonasan ben Amram, but was unhappy with this conclusion, because he felt that every Jew should have a direct relationship with Hashem, and not rely on a tzaddik to make him meritorious.

In this vein, we can understand that the reason why Moshe started Haazinu by saying the birchas ha’torah with the benei yisrael, is because the nature of the bris of Haazinu is that the benei yisrael agreed only to be provided for when they would merit a direct connection with Hashem through learning the Torah. So that if Hashem would hide His face from the benei yisrael, they would suffer galus and deprivation, and they would be unable to merit existence in the mundane way of the other nations.

In this way, the benei yisrael would be forced to remember always that they are the am ha’nivchar, and so will ultimately merit the geulah ha’asidah.

 

 

Wednesday, September 12, 2018

Parshas Vayelech - Moshe's song


The passuk says in this week’s sedrah (דברים ל"א ב')

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

And he said to them, “I am 120 years old today, I am no longer able to go and come, and Hashem said to me, ‘You will not pass over the Yarden.’”

Rashi explains

לא אוכל עוד לצאת ולבוא - יכול שתשש כחו תלמוד לומר לא כהתה עינו ולא נס לחה אלא מהו לא אוכל איני רשאי שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושוע, ד"א לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה

You may think that Moshe became weak, this cannot be so, as the passuk says לא כהתה עינו ולא נס לחה, rather we must understand that permission was taken from Moshe and granted to Yehoshua. Another explanation, he was unable to go and come in divrei torah, this teaches us that the tradition and wellsprings of wisdom were hidden from him.

The Ramban explains

ורבותינו אמרו (סוטה י"ג) מלמד שנסתתמו ממנו מעיינות חכמה, והיה זה במעשה נס שלא ידאג לתת גדולה ליהושע בפניו

The reason that the tradition and wellsprings of wisdom were hidden from Moshe is so that he should not be bothered when he saw that Yehoshua became great in front of him.



The Zohar says (חלק ג' רצ"ז א)

מכאן אוליפנא ההוא זכאה דחכמתא עלאה ביה כד מטי יומא לאסתלקא מעלמא בעי לגלאה ההיא חכמתא לאינון די רוח קדישא בינייהו מנלן ממשה דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. וכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'

“We learn from here, that if someone merited to understand the secrets of the Torah, then when the day comes for him to leave the world, he must reveal the secrets of the Torah to those who have attained ruach ha’kodesh. Where do we know this from? From Moshe - as the passuk says בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, and then the passuk says ועתה כתבו לכם את השירה הזאת.”

The Zohar would seem to contradict the gemara, since the gemara says thatמלמד שנסתתמו ממנו עיינות חכמה, but the Zohar explains that to the contrary, Moshe revealed the hidden secrets of the Torah on his last day.

  • How is it possible to reconcile the gemara with the Zohar?

The gemara says in Sotah (סוטה ל"ה א')

דרש רבא, מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר 'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי', אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן 'התעיף עיניך בו ואיננו', אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא

Rava explained, “Why was Dovid punished? Because he called the Torah זמירות, as the passuk says in Tehillim - זמירות היו לי חוקיך בבית מגוריThe words of the Torah were as songs to me, even when I was driven from place to place. Hashem said to Dovid, “The Torah concerning which it is written התעיף עיניך בו ואיננו – If you close your eyes for a moment and stop thinking about the Torah, you will not be able to remember it – you call זמירות? I will make you stumble in a matter which even children know.” As the passuk says – The benei kehos would always carry the aron ha’kodesh on their shoulders – but Dovid brought the aron ha’kodesh in a wagon.

  • Why was Dovid punished for calling the Torah זמירות, if the Torah itself calls the Torah a שירה, as the passuk says in this week’s sedrah ועתה כתבו לכם את השירה הזאת?

The Pachad Yitzchak explains as follows:

The word זמר – song, is related to the word זמר – pruning. The word שירה – song, is related to the word שר – a prince. This is because a זמר is a song of overcoming adversary, however a שירה is a song of happiness and ascendancy (without reflecting on prior adversary).


When Dovid said that the words of Torah were to him as זמירות, this implied that he felt under threat when he had to run away, but he overcame his fear by learning Torah. The criticism of Dovid was that the Torah should have been to him as a שירה and not a זמר. This means that the ascendancy that learning Torah afforded Dovid should have been so great, that he should not have felt that he was overcoming his circumstances, but rather he should have only experienced the feeling of uplifting which is granted by the Torah.




This criticism of Dovid does not mean to say that a person should reach a madregah where all of his learning is on level of a שירה, and not on the level of a זמר. To the contrary, the Medrash Tanchuma says (parshas Noach) that adversity is always encountered initially when learning Torah.


לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד)... וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהיא משולה לחשך, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט') אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור...


“Hashem only sealed His covenant with the benei yisrael over תורה שבעל פה, as the passuk says כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית – this refers to תורה שבעל פה which is hard to learn and involves much pain, because it is compared to darkness, as the passuk says העם ההולכים בחשך ראו אור גדול – the people who walk in darkness saw a great light. This passuk refers to people who learn gemara who see a great light, because Hashem lightens their eyes in the halachos of what is forbidden and what is permitted, and in the halachos of what is impure and what is pure.”


Rather it would seem that Torah learning proceeds through successive cycles of שירה and זמרה. First of all, the person learning Torah experiences חשך, till Hashem shows him the אור הגנוז in that part of the Torah which he is learning, whereupon he feels the שירה of the Torah. Both aspects of Torah learning are required for a person to be able to progress successively through the levels of understanding of the Torah.



Conversely it comes out, that if someone has reached such a madregah that he is no longer able to experience any חשך in regards to understanding any portion of the Torah, then it is no longer possible for that person to experience the cycle of שירה and זמרה which is required for growing in understanding the Torah in olam ha’zeh.

When Moshe said לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא – he meant I can no longer experience the distancing from the Torah (לָצֵאת) which is necessary to experience the subsequent increased light that can be experienced in understanding the Torah (לָבוֹא). In this regard, Moshe was now divorced from the madregah of זמרה of Torah learning, and would always remain on the madregah of שירה of Torah learning.


Based on this understanding, we can reconcile the gemara and the Zohar. When the gemara says נסתתמו ממנו מעיינות חכמה – the gemara means that Moshe was no longer able to see the difficulty that is the prelude to gaining a greater understand of the Torah in olam ha’zeh. However when the Zohar says that Moshe revealed the secrets of the Torah to the benei yisrael, as the passuk says כתבו לכם את השירה הזאת, the Zohar means that Moshe explained the secret of the uninhibited ascendancy of learning Torah to the benei yisrael.

Friday, September 7, 2018

Parshas Nitzavim - aspects of the Torah and aspects of the Jewish people


The passuk says in the week’s sedrah

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל

“All of you are standing today before Hashem your G-d, your leaders, your tribes, your elders and your officers, every man from the בני ישראל.”

The Medrash Tanchuma comments on this passuk

ראשיכם שבטיכם - אף על פי שמיניתי לכם ראשים, זקנים ושוטרים, כולכם שווים לפני, שנאמר, כל איש ישראל.

“Even though I appointed for you leaders, elders and officers, you are all equal before me, which is why the passuk concludes כל איש ישראל.”

According to the Medrash Tanchuma, the translation of כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל is not, "Your leaders, your tribes, your elders and your officers, and also everyone else from the בני ישראל.” Rather the translation of כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל is literally “every man of the בני ישראל”, which includes the leaders, tribes, elders and officers. If so, the passuk has referred to these people twice, which is why the Medrash Tanchuma says that the words כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל come to teach you through a derasha that כולכם שווים לפני.

  • Why does the Torah emphasise here that all of the בני ישראל are equal before Hashem?

The passuk continues (דברים כ"ט י"ג - י"ד)

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם

“And not with you alone do I make this covenant and this dread oath. But rather with those who stand here today with us before Hashem our G-d and with those who are not here with us today.”

Rashi explains

"ואת אשר איננו פה" - ואף עם דורות העתידים להיות

“And also with the generations which are going to be.”

  • Why was it necessary for Moshe to directly make a ברית with those generations that were going to be, why would they not be bound by force of the ברית made with the first generation of the בני ישראל?

The gemara says in Gittin (דף ס' ע"ב)

א"ר אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט על פה שנא' (הושע ח', י"ב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט בכתב שנא' (שמות ל"ד, כ"ז) כי על פי הדברים האלה

Rabbi Elazar said, “The majority of the Torah can be deduced from the chumash using the י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, a minority of the Torah was given to Moshe בעל פה at Har Sinai. This can be proven from the passuk in Hoshea that says, ‘I wrote for them the majority of the Torah, but they considered it as a foreign thing.’”

Rabbi Yochanan said, “The majority of the Torah was given to Moshe בעל פה at Har Sinai and a minority of the Torah can be deduced from the chumash using the י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.”

According to both Rabbi Elazar and Rabbi Yochanan it appears that it would be possible for the entire Torah to be written down, the machlokess is only in regards to the proportion of halachos that can be deduced from pessukim to the halachos that were stated to Moshe בעל פה at Har Sinai.

However, the Medrash Tanchuma says (פרשת נח)

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבחר בישראל משבעים אומות... ונתן לנו את התורה בכתב רשומו ברמז צפונות וסתומות, ופירשום בתורה שבעל פה, וגילה אותם לישראל. ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות, ותורה שבעל פה פרטות. ותורה שבעל פה הרבה, ותורה שבכתב מעט. ועל שבעל פה נאמר ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים

Blessed be the Name of Hashem who gave us the written Torah which is embellished with hidden and concealed hints, and He explained them in the oral Torah and revealed them to the בני ישראל. And not only that, but the written Torah states general principles and the oral Torah states the specifics. And the oral Torah is much and the written Torah is little. Concerning the oral Torah the passuk says in Iyov, it’s measure is longer than the earth and wider than the sea.

  • If the oral Torah is longer than the earth and wider than the sea, how can the gemara in Gittin say that it would be possible to write down the entire Torah?

The Pri Tzadik explains as follows:

We know that there are 600,000 letters in the Torah and 600,000 בני ישראל who came out of Mitzraim. The neshama of each of the בני ישראל corresponds to one letter in the Torah. This signifies that just as the whole Torah can be extrapolated from any letter in the Torah, so too each of the בני ישראל understands the entire Torah relative to their שורש הנשמה in the Torah.

When the gemara in Gittin says that it would be possible to write the תורה שבעל פה, it means that it would be possible to write one of the 600,000 ways in which the Torah can be understood. When the Medrash Tanchuma says that the Torah is ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, it means that the entire 600,000 ways of understanding the Torah, and the interrelationships between them, could never be written down.

Equally so, every generation has their own approach in עבודת ה' which requires the application of a different understanding of the Torah, as the gemara says in Sanhedrin (38b)

מאי דכתיב (בראשית ה', א') זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו

“What does the passuk mean זה ספר תולדות האדם – this is the book of the generations of Adam. This comes to teach you that Hashem showed Adam each generation, its leaders and its חכמים.”

Just as the leaders of each generation are appropriate for the approach in עבודת ה' of that generation, so too is the חכמה of the חכמים of each generation unique, according to that generation’s needs. Since each generation requires a different set of the 600,000 ways in which the Torah can be understood, therefore the leaders and the חכמים of that generation will be those בני ישראל whose neshamos correlate to the letters from which perspective that generation has to understand the Torah.

Therefore, although someone with a particular שורש הנשמה may be a wood chopper or a water drawer in one generation, in the next generation a person with the same שורש הנשמה could be the leader or one of the חכמים of that generation.

This is why the Medrash Tanchuma at the beginning of parshas Nitzavim explains that Hashem told the בני ישראל - כולכם שווים לפני. Since the covenant made with the בני ישראל was for all time, and included all generations that would ever be, the covenant was made relative to any perspective the Torah can be understood from, and relative to any approach in עבודת ה'.

Subsequently all the בני ישראל are equal in this light, because at some stage the שורש הנשמה of every one of the בני ישראל will be needed to provide guidance and חכמה to their own דור.

Thursday, August 30, 2018

Parshas Ki Savo - the essence of the mitzva of מקרא ביכורים


The passuk says in this week’s sedrah (דברים כ"ו י"א)

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ

“And you shall rejoice in all the good that Hashem has given to you and to your household, you and the לוי and the גר who is in your midst.”

Based on this passuk, the mishna says in ביכורים (פרק א', משנה ו')

מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא

”From שבועות till סוכות he brings ביכורים and he reads the pessukim of מקרא ביכורים. From סוכות till חנוכה he brings ביכורים but does not read the pessukim of מקרא ביכורים.”

The gemara in פסחים (דף ל"ו ע"ב) explains

שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו דכתיב (דברים כ"ו, י"א) ושמחת בכל הטוב, ההוא לזמן שמחה הוא דאתא דתנן דמעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא

“Why does the passuk say שמחה regarding ביכורים? To teach you that you only read the pessukim of מקרא ביכורים between שבועות and סוכות (which is the harvest season), however from סוכות till חנוכה you bring ביכורים but you do not read מקרא ביכורים.”

The Rambam brings down this halachah in הלכות ביכורים (פרק ד', הלכה י"ג) as follows

המביא בכורים מאחר חג הסכות ועד חנוכה אף על פי שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא שנאמר ושמחת בכל הטוב ואין קריאה אלא בשעת שמחה

“If someone brings ביכורים after סוכות till חנוכה, even although he separated them before סוכות, he should bring the ביכורים to the בית המקדש but he should not say the pessukim of מקרא ביכורים. This is because the passuk says ושמחת בכל הטוב – from which we learn that you only read the pessukim of מקרא ביכורים during the time of the rejoicing of the harvest, which lasts from שבועות till סוכות.”

The כסף משנה asks on the Rambam from the gemara in Makkos (י"ח ע"ב) which says as follows

והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג ירקבו מאי לאו משום דלא מצי למיקרי עליהן ואי ס"ד קרייה אין מעכבת בהן אמאי ירקבו כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו

רבי אלעזר said in the name of רבי הושעיא, “If he separated ביכורים before סוכות and then סוכות passed, they cannot be brought to the בית המקדש and should be left to rot.”

Rashi explains

הפריש לפני החג - חלה עליהן חובת קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה ירקבו

“If ביכורים were separated before סוכות there is a חיוב to read the pessukim of מקרא ביכורים when these ביכורים are brought to the בית המקדש. After סוכות you may not read the pessukim of מקרא ביכורים, therefore it is no longer possible to bring these ביכורים and they should be left to rot. (However, if ביכורים were separated after סוכות then since there was never any חיוב to read the pessukim of מקרא ביכורים in the first place, you can bring them to the בית המקדש until חנוכה without saying מקרא ביכורים.)”

If so, how can the Rambam say that even if the ביכורים were separated before סוכות they can still be brought after סוכות without doing מקרא ביכורים. The gemara says that in this case the fruit must be left to rot?

Rabbi Pesach Stein z”l explains as follows:

The mishna says (בכורים א' ה')

האפוטרופוס והשליח והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס, מביאין ולא קורין, שאינן יכולין לומר "אשר נתתה לי ה'" (דברים כ"ו, י')

“An אפוטרופוס, a שליח, an עבד, an אישה, a טומטום and an אנדרוגינוס bring ביכורים but do not read the pessukim of מקרא ביכורים, because they cannot say אשר נתתה לי ה' – the land which You, Hashem, gave to me.”

The Yerushalmi says in ביכורים (פרק א', הלכה ה')

רבי יוסי רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יוחנן בשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם להביאן הוא לא ישלחן ביד אחר ולא מחסל לה, רבי יונה מחסל לה, רבי זעירא רבי אמי רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה בשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחן ביד אחר שכל הביכורים שנראו ליתור בקרייה אינן ניתרים אלא בקרייה

רבי יוסי said, “The halachah that a שליח brings ביכורים but does not say מקרא ביכורים only applies where the farmer originally picked the ביכורים with intention to send them with a שליח. However, if the farmer picked the ביכורים with intention to bring them to the Yerushalayim himself then he may not send them in the hands of a שליח.”

רבי יונה said, “The halachah that a שליח brings ביכורים but does not say מקרא ביכורים only applies where the farmer originally picked the ביכורים with intention to send them with a שליח. However, if the farmer picked the ביכורים with intention to bring them to the Yerushalayim himself then he may not send them in the hands of a שליח.

Since the ביכורים were at one stage going to become מותר through מקרא ביכורים then they can only become מותר if eventually the person who brings them to the Beis Hamikdash says מקרא ביכורים.

  • What is the difference between the opinion of רבי יוסי and the opinion of רבי יונה?

The מהר"א פולדא explains that according to רבי יוסי, if the owner picked the ביכורים intending to bring them himself, then לכתחילה the owner should bring the ביכורים, however if he sent the ביכורים in the hands of a שליח, then בדיעבד this is מותר. However, according to רבי יונה, if the owner picked the ביכורים intending to bring them himself, then even if sent them in the hands of a  שליח we would say that he has not fulfilled the חיוב of הבאת ביכורים.

  • What is the basis of the מחלוקת between Rabbi Yossi and רבי יונה?

The gemara says in Makkos (דף י"ט ע"א)

אמר רבא בר אדא אמר ר' יצחק בכורים מאימתי מחייבין עליהן משיראו פני הבית כמאן כי האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים בשבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם

“A זר who eats ביכורים is only חייב מיתה בידי שמים if he eats the ביכורים after they have been brought into the בית המקדש. For example, if a basket of ביכורים has partially entered the בית המקדש then the ביכורים outside the בית המקדש have the הלכה of חולין, whereas the ביכורים inside the בית המקדש have the halachah of הקדש.”

We can deduct from this gemara as follows:

Generally we find that there are two types of מתנות כהונה, קדשי הגבול like תרומה and מעשר and קדשי המקדש like the חזה ושוק (portions of קרבנות that are given to the כהנים). ביכורים falls in between these two categories, since they are separated from the harvest, like תרומה and  מעשר, but they are brought to the בית המקדש and placed next to the מזבח. Since a זר who eats ביכורים is only חייב מיתה בידי שמים once the ביכורים enter the בית המקדש, it is evident that when the ביכורים are picked they only have the קדושה of קדשי הגבול, and they only receive the קדושה of קדשי המקדש when they are brought into the בית המקדש.

Based on this gemara, we can understand the מחלוקת between רבי יוסי and רבי יונה as follows:

רבי יוסי says that if the owner picked the ביכורים intending to bring them himself, he may nevertheless send the ביכורים in the hands of a שליח (בדיעבד). This is because he is of the opinion that the halachah of מקרא ביכורים relates to the קדשי המקדש aspect of ביכורים. Therefore, since at the time when the ביכורים entered into the בית המקדש and became קדשי מזבח, they were brought by a שליח, the חיוב to do מקרא ביכורים remains dormant, because a שליח cannot do מקרא ביכורים.

On the other hand, רבי יונה says that if the owner picked the ביכורים intending to bring them himself, then even if the owner sent the ביכורים in the hands of a  שליח we would say that he has not fulfilled the חיוב of הבאת ביכורים. This is because he is of the opinion that the halacha of מקרא ביכורים relates to the קדשי הגבול aspect of ביכורים. Hence as soon as the owner picked the ביכורים, the חיוב to do מקרא ביכורים became associated with these ביכורים, and they can no longer be brought by a שליח who cannot do מקרא ביכורים.

The Rambam in הלכות ביכורים (פרק ב', הלכה כ"א) paskens like רבי יוסי and says

המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח ה"ז מותר לשלחם

“If someone separates ביכורים intending to bring them to Yerushalayim himself, then he should not send them in the hands of a שליח. However if he picked them originally to send them in the hands of a שליח then it is מותר to send them with a שליח.”

From the fact that the Rambam says לא ישלחם ביד שליח – it is evident that this is the דין לכתחילה, but if he did send the ביכורים with a שליח then בדיעבד the שליח can bring the ביכורים to the בית המקדש without saying מקרא ביכורים. In other words, the Rambam paskens like רבי יוסי who says that בדיעבד you can send the ביכורים in the hands of a שליח, even though the owner picked the ביכורים intending to bring them himself. Using the above interpretation of רבי יוסי we see that according to the Rambam, the halacha of מקרא ביכורים relates to the קדשי מזבח aspect of ביכורים, which only comes about once the ביכורים enter the בית המקדש.

Subsequently, the same reasoning would apply to a case where someone separated ביכורים before Succos, and then  delayed bringing the ביכורים until after Succos. So that we would say that at the time when the ביכורים enter the בית המקדש and acquire the status of קדשי מזבח, the חיוב to do מקרא ביכורים remains dormant, because מקרא ביכורים does not apply after Succos, and therefore the Rambam paskens לשיטתו that the ביכורים may be brought after Succos without מקרא ביכורים. (I.e. the Rambam paskens like רבי יוסי in the Yerushalmi, כנגד the gemara in Makkos.)

 
Table of Contents