Parshas Matos - making meaningful nedarim

The passuk says in this week’s sedrah (במדבר ל' ב')

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'

And Moshe spoke to the heads of the שבטים, “This is the matter which Hashem has commanded.”

Rashi explains

"זה הדבר" - (ספרי) משה נתנבא (שמות י"א, ד') בכה אמר ה' כחצות הלילה והנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר

“Moshe said נבואה using an expression of כה אמר ה' as did the other נביאים, however Moshe was greater than the other נביאים insofar that Moshe said נבואה using the expression זה הדבר.”

• Why did the Torah teach us that Moshe’s נבואה was greater than the other נביאים specifically in the parsha of נדרים?

The Rambam says (פירוש המשניות, פרק ג', משנה ט"ז)

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה וכו'. מעקרי האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל ר׳ חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה״ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה׳׳ב

רבי חנניא בן עקשיא said, “Hashem wanted to make the benei yisrael meritorious therefore He gave them an abundance of Torah and mitzvos.”

This means as follows. If a person does just one mitzva entirely lishmah the person then merits olam habah. Hashem  gave the benei yisrael an abundance of Torah and mitzvos so that it is impossible that a person does not do at least one mitzva entirely lishmah during their lifetime and thus merits olam habah.

This is the meaning of the gemara in עבודה זרה (עבודה זרה, י"ח ע"א) which says

תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.

“When רבי יוסי בן קיסמא fell ill, רבי חנינא בן תרדיון went to visit him. רבי יוסי בן קיסמא said to him, ‘Chanina my brother, do you not know that min ha’shamayim they caused the Romans to rule who have destroyed the beis ha’mikdash and burnt the heichal and murdered the tzadikkim and killed good Jewish people and this empire is still standing and I have heard about you that you sit and learn torah and give shiurim publicly with a sefer torah in your lap?’

רבי חנינא בן תרדיון said, ‘Hashem will have mercy on me.’

רבי יוסי בן קיסמא replied, ‘I am telling you something sensible and you say Hashem will have mercy on me? I would be surprised if they do not burn you and your sefer torah in fire.’

רבי חנינא בן תרדיון asked, ‘Will I receive olam habah?’

רבי יוסי בן קיסמא said, ‘Did you ever have the chance to do a special mitzva?’

רבי חנינא בן תרדיון said, ‘My own money that I had set aside for the Purim seudah became mixed up with money set aside for עניים and I gave all of the money to tzedakah.’

רבי יוסי בן קיסמא said to him, ‘If so may my lot be with your lot.’

When רבי חנינא בן תרדיון gave his money to צדקה this was a perfectמצוה  that could guarantee him a place in עולם הבא.

• [Why did רבי יוסי בן קיסמא not think that being מוסר נפש to teach תורה was a special מצוה which would guarantee רבי חנינא בן תרדיון a place in עולם הבא?

The answer is that when he taught Torah publicly he may have had ulterior motives, such that people should honour him, however when he gave his own money to tzedakah, no-one knew about what he did so he must have done that mitzvah purely lishmah. Therefore, that was the mitzva which would allow him to receive olam habah.”]

• The Rambam would seem difficult to understand, obviously it was far harder for רבי חנינא בן תרדיון to teach Torah publicly under the scrutiny of the Romans (who ultimately burnt him for doing this) than it was for him to give his own money to tzedakah when it became mixed up with צדקה. Why then should he only receive olam habah for the lesser mitzvah?

The Michtav Me’Eilyahu explains as follows:

The Rambam does not mean to say that רבי חנינא בן תרדיון did not receive olam habah for teaching Torah publicly. In fact, it is likely that the olam habah that he received for teaching Torah publicly far outweighed the schar that he was given for giving his money to צדקה in case of a doubt.

Instead what the Rambam means is that the key to accessing olam habah is one mitzva which is done purely lishmah, it is a mitzva of this level of purity which grants a person access to olam habah. If a person does a mitzva for a reason that relates to olam hazeh, then the mitzva cannot be any more meaningful than that person’s understanding of the value of olam hazeh. However, if a person does a mitzva purely lishmah, then  the person has gained an understanding of the inherent value of that mitzva which is independent of any transient consideration. This appreciation allows the person to inherit olam habah, because they have become a person who has an awareness of the everlasting sublime nature of Torah and mitzvos.

Once a person reaches this madregah, he receives reward in olam habah for all the mitzvos that he ever did, regardless of the purity of intention he had when he performed those mitzvos.

The Michtav Me’Eliyahu further explains that if a person is on the madregah where they appreciate the sublime significance of their own actions and they feel that there is a need for them to make a נדר or a שבועה using the name of ה' in addition to their adherence to the תרי"ג מצות, then the obligation or prohibition which they undertake becomes their personal extension of the general רצון ה' that is represented by the Torah and the mitzvos.

The reason that Moshe introduced the פרשה of נדרים with the expression of זה הדבר is because just as Moshe revealed the general רצון ה' that allows כלל ישראל to acquire the נצחיות of עולם הבא, so too if a person has a sublime appreciation of the significance of their actions and subsequently makes נדרים to safeguard their own שמירת המצות, then they have been מכוון to the most beneficial path which Hashem would instruct them to pursue in order that they can earn their own special חלק in עולם הבא.

In this regard, the person is able to determine the זה הדבר which ה' instructs them for themselves, just as Moshe was granted insight into the זה הדבר which ה' instructed for the whole of כלל ישראל.

When Moshe said זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', he meant that through the proper observance of נדרים and שבעות you can be מכוון to your own personal זה הדבר אשר צוה ה' and find the path that will lead you to your own special עוה"ב that only you can acquire.