Parshas Acharei Mos - Why is the prohibition to eat on Yom Kippur not stated explicitly?

The passuk says in this week’s sedrah (16:31)

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם

It is a day of rest of you, and you shall afflict your souls as an eternal statute.

If someone does not fast on Yom Kippur, then they are חייב כרת. However, the חיוב to fast on Yom Kippur is stated in the passuk as a מצות עשה, and it is not possible to be חייב כרת for being מבטל a מצות עשה. The gemara in Yuma (81a) provides a source for this חיוב כרת, by explaining that we learn a גזירה שוה from the איסור of doing מלאכה on Yom Kippur to the issur of not fasting on Yom Kippur. Just as there is a לאו and a חיוב כרת if someone does מלאכה on Yom Kippur, so too we learn that there is a לאו and a חיוב כרת for someone who did not fast on Yom Kippur.

The gemara asks why the passuk did not state the mitzva of fasting on Yom Kippur as a לא תעשה (so that we could learn the חיוב כרת directly from the passuk and we would not require a גזירה שוה), and the gemara leaves this question unanswered.

Nevertheless, the Vilna Gaon provides an explanation for the חיוב to fast only being stated as a מצות עשה. The Vilna Gaon quotes the gemara in Yoma (20a)

שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני, ממאי, אמר רמי בר חמא השטן בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני

The satan does not have permission to accuse the benei yisrael on Yom Kippur. How do we know this? Rami bar Chama said, the word השטן has the gematria of 364, this denotes that for 364 days of the year the satan may accuse the benei yisrael, however on the 365th day, which is Yom Kippur, he may not accuse.

The Vilna Gaon explains that had the Torah stated explicitly the איסור of eating on Yom Kippur, then the satan would have been able to accuse on Yom Kippur also, were the benei yisrael to be not punctilious in their observance of this איסור. Since the חיוב to fast was only stated explicitly as a מצות עשה, there is no room for the satan to be mekatreg.
  • It would appear difficult to understand this comment of the Vilna Gaon. Since we know anyway that there is an איסור from the גזירה שוה, what difference does it make if the Torah writes the איסור of eating on Yom Kippur explicitly, or if the Torah allows us to deduce this איסור through a גזירה שוה?

The last passuk in Noach says

וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן

Terach lived for 205 years, and Terach died in Charan.

The Ramban explains:

כשיצא אברם נשארו משנות תרח הרבה ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם כבוד אב ואם שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו מת

When Avraham left Charan there were still many years left of Terach’s life. Why does the passuk retell the death of Terach to Avraham leaving Charan? This is so that the matter should not be publicised to all so that people would say, “Avraham did not observe the mitzva of כיבוד אב ואם, for he left his father in his old age and went away.”
  • Why does the Torah cater here for someone who will make a superficial reading of the pessukim and who will criticise Avraham Avinu when he fulfilled Hashem’s command?

The Pachad Yitzchak explains as follows:

The gemara says in Kiddushin (31a)

דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב (תהלים קל"ח, ד') יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה (שמות כ', ב') אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר (שמות כ', י"א) כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא (תהלים קי"ט, ק"ס) ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת

When Hashem gave the עשרת הדברות and He said אנכי and לא יהיה לך, then the אומות העולם said He has come to glorify Himself. However when Hashem said כבד את אביך ואת אמך then the אומות העולם acknowledged the truth of the previous עשרת הדברות.

We see from this gemara, that the most superficially comprehensible mitzva is the mitzva of כיבוד אב ואם, and because of this, it was this mitzva that persuaded the אומות העולם of the truth of the rest of the Torah, which was not obvious to them.

Subsequently, if the אומות העולם would perceive that when Avraham left Charan in order to establish כלל ישראל, that this was done in opposition to the mitzva of כיבוד אב ואם, then they would never be able to understand the truth of the rest of the Torah which Avraham learnt and taught. Therefore the Torah superficially implies that Avraham only left Terach after he died, because the Torah is addressing the superficial understanding of the אומות העולם who judge the truth of the Torah according to their own reasoning.

On a similar theme, the medrash rabbah relates that on the Yamim Noraim, there is a דין תורה between the אומות העולם and the בני ישראל (Vayikra 30:2)

א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן

Rabbi Avin says, it is analogous to two people who went before the judge and we do not know who was victorious. Rather the one who comes out bearing a palm branch, we know that he was victorious. So too the בני ישראל and the אומות העולם come and argue with each other before Hashem on Rosh Hashanah and we do not know who won. However from that which the בני ישראל come out from before Hashem with their לולב and אתרוג, we know that they won.

The judgement between the אומות העולם and the בני ישראל concerns whether or not the בני ישראל deserve to be singled out as the עם הנבחר who enjoy a special relationship with Hashem, more so than the other אומות העולם. The אומות העולם are מקטרג that the בני ישראל have not kept the Torah, and therefore they do not deserve their continued status as Hashem’s chosen nation.

Since the assessment of the אומות העולם of whether or not כלל ישראל have kept the Torah, and therefore deserve to continue as the עם הנבחר, is superficial, as in their assessment of the truth of the עשרת הדברות,  therefore the Torah is particular not to superficially accentuate the severity of eating on Yom Kippur, and the Torah leaves it to חז"ל to derive the חיוב כרת for eating on Yom Kippur from a derasha.


Popular posts from this blog

Parshas Chukas - The song of the well

The Goel hadam today

Lo sasur, Rashi, the Ramban and the Rambam