Parshas Pinchas - The musaf offering of Rosh Chodesh as atonment for Hashem

The passuk says in this week’s sedrah (25:12 – 13)

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

Therefore say, “I grant him My covenant of peace. It shall be for him and for his descendants after him a covenant of kehunah for all time, because he took revenge for his G-d, and he atoned for the benei yisrael.’”

The Ramban comments on this passuk:

ולא אמר הכתוב "והיתה לו ולזרעו אחריו כהונת עולם" כמו שאמר (שמות כ"ט ט') באהרן, אבל אמר "ברית כהונת עולם" ואמר "את בריתי שלום", שיתן לו ברית עם השלום דבק בו. ובאהרן נאמר (שמות כ"ח ב') "לכבוד ולתפארת", ולכך אמר "אשר קנא לאלקיו"

The passuk does not say, “And it shall be for him and for his descendants after him an eternal kehunah” as it says with Aharon, rather the passuk says, “And it will be for him and for his descendants after him a bris of eternal kehunah.” And it says, “My bris of peace,” meaning to say that Hashem will give him assuredness with peace accompanying it, whereas in the case of Aharon the passuk says that the kehunah will be for honour and for glory. Therefore the passuk says that the kehunah was given to Pinchas because he was jealous for his G-d.

• What is the difference between a kehunah which is given with a bris of shalom and a kehunah which is given לכבוד ולפארת, and why is a kehunah which is given with a bris of shalom associated with קנאות?

The Pachad Yitzchak explains as follows:

Later in the sedrah, the passuk says (28:11)

וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ

And one goat as a chatas to Hashem, to be offered in addition to the regular olah and its wine libation.

The gemara says in Chullin (60b)

רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א', ט"ז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי... חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח, י"א) לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח

Rabbi Shimon ben Pazi raised a contradiction between two pessukim. It is written: “And Hashem made the two great lights” (Bereishis 1:16), and it is also written in the same verse: “The greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night,” indicating that only one was great. Rabbi Shimon ben Pazi explains: When Hashem first created the sun and the moon, they were equally bright. Then, the moon said before Hashem: Master of the Universe, is it possible for two kings to serve with one crown? One of us must be subservient to the other. Hashem therefore said to her, If so, go and diminish yourself.

She said before Him: Master of the Universe, since I said a correct observation before You, must I diminish myself?... Hashem saw that the moon was not comforted. Hashem said: Bring atonement for me, since I diminished the moon. And this is what Rabbi Shimon ben Lakish says: What is different about the olah of Rosh Chodesh, that it is stated with regard to it: “For Hashem” (Bamidbar 28:15)? Hashem said: This korban shall be an atonement for Me for having diminished the size of the moon.

The Maharal (חידושי אגדות) explains this gemara as follows:

ולכך בכל יום שיש בו קדושה ומעלה כמו החגים הקדושים וראש חודש, יש בו קרבן חטאת, כי הימים האלו יש בהם קדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל הש"י. כי הירח מצד קטנותו הוא מוכן להתקרב אל הש"י, ודבר זה מסלק החטא מה שהיה מקטין הירח. כי קטנות הירח הוא העדר האור והיה כאן חסרון, וכאשר היה כאן התקרבות על ידי קטנות זה וזה מסלק החסרון. וזהו שכתוב 'חטאת לה'', כלומר כי הקרבן הוא סלוק החסרון שנמצא בעולם הוא העדר האור מצד הקטנות אשר יש לירח, וזהו בתחלת החדש שהירח הוא בקטנותה ביותר, ומצד הקטנות הזה יש לירח התעלות, לכך יש סלוק החטא אשר החטא הוא ההעדר כאשר הוקטן הירח, וכאשר אמרה תורה להביא בראש חודש שעיר לחטאת וזה הוא הדביקות למעלה, ובזה יש הסרה לחטא שהוא הריחוק מן הש"י, ובשביל זה יש קירוב גמור אל הש"י והקירוב הזה עצמו הוא סלוק ההעדר.

And Rabbeinu Bachaye (פרשת פינחס) explains this gemara as follows:

וזהו שאמר אמר הקב"ה, כלומר בעל הרחמים אמר הביאו כפרה לכבוד, ותהיה הכוונה למה שעלי שמעטתי את הירח, כלומר על שנתמעט ונפסק שפע הרחמים מכח הירח וחזרה דין, ועל כן תצטרכו להביא כפרה בכל חדש בזמן חדושה כדי להמשיך לה שפע הרחמים מלמעלה ויתעלה העולם, וזהו סוד זאת עולת חודש בחדשו, כי היא המדה המתעלה ועולה לקבל שפע הרחמים. ולעתיד לבא יהיה השמש עם הירח שוין באורה כמו שהיו בתחלה, וכמו שמורה על זה מלת הגדולים, וכן יהיה בסוף, וזהו דבר הנביא ע"ה (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, כלומר אחר שיהיה אור החמה שבעתים, והטעם בזה לפי שכח הלבנה שהוא מדת הדין תתאחד ותתעלה ברחמים, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (שמות טו) זה אלי, וזה מבואר

Based on these two sources, the Pachad Yitzchak explains that the intention of the gemara is that when Hashem diminished the moon, He meant to say that it would never be possible for a person to enjoy uninterrupted growth in their עבודת ה'. Rather a person would oscillate to some extent between a state of fulfillment and strength in עבודת ה', as represented by the sun, and setbacks and mishaps, as represented by the weak light and the waxing and waning of the moon.

Nevertheless, both of these states can contribute to a person’s growth in עבודת ה'.  Completeness in avodas Hashem can come through the fulfillment that we enjoy on Yom Tov, but it can also come through the state of diminution that is represented by the smallness of the moon on Rosh Chodesh, as the passuk says in Yeshaya (57:15)

כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים

For so says He who dwells on high forever, whose Name is holy: I dwell on high, in holiness, yet with the contrite and the lowly in spirit. Reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite.

Albeit that it is possible to find Hashem from a lowly perspective in a way that would never have been possible had the person always stayed in a position of strength and accomplishment, it is nevertheless inappropriate that כבוד should be taken away from someone who seeks Hashem and that such a person should ever find themselves in straightened circumstances altogether.

Therefore Hashem said, “Bring a korban chatas for Me because I diminished the moon.” This means that the korban chatas of Rosh Chodesh is not necessarily reflective of a particular עבירה that was performed by the benei yisrael or of a shortcoming in their עבודת ה', rather it is a kaparah for the חילול ה' reflected in the fact  that people who seek Hashem may find themselves in diminished circumstances, albeit that these circumstances may serve as a springboard to their attainments in עבודת ה'.

Through recognising that this state of affairs is not optimal we connect ourselves to the time when this מיעוט כבוד שמים will be will rectified, as the passuk says

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא

And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days of Bereishis, when Hashem binds up His people’s wounds and heals the injuries that it has suffered.

Similarly, kehunah as a whole addresses both of these perspectives in עבודת ה'. The kehunah of Aharon, which was given לכבוד ולפארת, addresses the elevation in עבודת ה' that it is possible to achieve through fullness and wellbeing. The kehunah of Pinchas on the other hand, which was given through his קנאות that he exercised at a time when a נשיא of one of the שבטים had fallen to the nadir of עבודה זרה and immorality, represents the ability to always find Hashem even in the most straitened circumstances.

That is why the kehunah of Pinchas was given was a bris of shalom, to denote that whatever adversity Pinchas would face in עבודת ה' he would always emerge uplifted and in peace, whereas the kehunah of Aharon was given לכבוד ולתפארת, for those situations in which the honour of Hashem is reflected in the joyousness and wellbeing of those who are מבקשי ה'.