Parshas Re'eh - the mitzva of burning the booty from an עיר הנידחת

The passuk says in this week’s sedrah (דברים י"ג ט"ז – י"ח)

הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹקֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם...

[If a city has become an עיר הנידחת then] you shall surely smite the inhabitants of that city by the sword. You shall destroy it, all that is in it and also its animals by the sword. You shall gather all its booty into the city square, and you shall incinerate the city and all of its booty, entirely burnt to Hashem. It shall be an eternal ruin and not be rebuilt. You should keep nothing from the prohibited goods…

The medrash says (מדרש תנאים דברים י"ג)

לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת, שנ' ולא ידבק בידך מאומה. מן החרם, שכל נכסי ע"ז הרי הן חרם ואפלו נתערבו. מכאן אמרו נטל ממנה מקל או שרביט וארג בו בגדים כולן אסורין בהנייה. נתערבו באחרים כולן אסורות בהנייה. מה יעשה להן יוליך דמי הנייה לים המלח. כללו של דבר כל הנהנה מע"ז יוליך דמי הנייה לים המלח.

The passuk says “לא ידבק בידך מאומה מן החרם” – this teaches you that if you benefit from the smallest amount of the booty then you receive malkos (since the passuk uses the word “מאומה”). Also, the passuk teaches you that even if chattels belonging to עבודה זרה are mixed with other chattels, they do not become בטל ברוב, but always remain אסור בהנאה.

From here they said, if he took from the booty a stick or a wand and used it for weaving, then the cloth that he makes becomes אסור בהנאה, if these clothes were mixed with others, then they all become אסור בהנאה. What should he do? He should throw the value of the clothes that areאסור בהנאה into the ים המלח (and then he may use the clothes).

• Why is it prohibited to benefit from עבודה זרה even if it is mixed with other permitted items, why is it not בטל ברוב?
  
  

• What is the connection between עבודה זרה being אסור בכל שהוא and עבודה זרה being אסור even בתערובות (why are these halachos derived from the same passuk)?

The gemara says in Sanhedrin (דף קי"ב ע"א)

אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה. עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת. מאי טעמא בהמה כמאן דלא פליגא דמיא עיסה כמאן דפליגא דמיא.

Rav Chisda said, “If an animal was jointly owned by someone in an עיר הנידחת and someone from another city, then the animal is prohibited. However, if a dough is jointly owned by someone in an עיר הנידחת and someone from a different city, then half the dough can be used. What is the reason? An animal is indivisible whereas a dough is divisible.”

Rashi explains:

כמאן דלא פליגא: א"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט לסימן דעיר הנדחת אינו שוחט אלא ממית ולא מהניא ביה שחיטה.

עיסה: כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו.

An animal can only be eaten if you shecht both of its סימנים, and since the shechita of an animal from an עיר הנידחת only serves to destroy it (as part of the booty of the עיר הנידחת), and not to make it permissible to eat, therefore if you shecht an animal which half belongs to an עיר הנידחת, then you have effectively only shechted one of the סימנים, so the animal does not become מותר באכילה. However, you can divide a dough any way you like, and the portion of the עיר הנידחת is not mixed into the portion that belongs to someone from another city.

The Rambam in הלכות עבודה זרה (הלכות עבודה זרה פרק ד', הלכה י"א) brings down this gemara

בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוכה הרי זו אסורה ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה

If an animal was jointly owned by someone in an עיר הנידחת and someone from another city, then the animal is prohibited. However, if a dough is jointly owned by someone in an עיר הנידחת and someone from a different city, then the dough can be split into two halves, one of the halves should be burned and the other half can be used.

The שאגת אריה (סימן פ"ט) asks on the Rambam as follows:

דדבר ברור הוא דהא דאמר ר' חסדא עיסה מותרת אזלא כמ"ד יש ברירה אפי' בשל תורה הלכך עיסה מותרת דכשפלגי לה אמרינן ברירה דחלק שביד עיר אחרת לאחר חלוקה הוא שלה משעה ראשונה דלמ"ד אין ברירה י"ל דחלק של עיר אחרת הוא של עיר הנדחת ושל עיה"נ הוא ביד עיר האחרת והחליפו זה בזה וא"כ רבינו דפסק דבשל תורה אין ברירה אמאי פסק דעיסה מותרת

It is clear that Rav Chisda’s ruling that the dough may be divided goes according to the opinion that we say יש ברירה (so that when the dough is divided, it is retroactively apparent that the half allocated to the person from the other city had always belonged to him), because if you would say אין ברירה (things do not become apparent retroactively), then when they split the dough, maybe the half of the dough that originally belonged to the person from the עיר הנידחת, ended up in the hands of the person from the other city, and so this should be אסור בהנאה.

[This is similar to case mentioned in גיטין דף מ"ז ע"א

ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר של עובד כוכבים פטור ושל ישראל חייב. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה...

If a ישראל and an עובד כוכבים purchased a field in partnership, the produce grown in that field is considered to be טבל and חולין mixed together, this is the opinion of רבי. רבן שמעון בן גמליאל says,  “The portion of the עובד כוכבים is פטור from תרומה and מעשר, and the portion of the ישראל is חייב.”

The basis of their מחלוקת is that according to רבי we say אין ברירה, so after the grain is divided we do not say that it is retroactively apparent that the portion which the ישראל took had belonged to him beforehand, and the portion which the עובד כוכבים took had belonged to him beforehand, rather we say that half of every grain belongs to the ישראל and half of every grain belongs to the עובד כוכבים.

רבן שמעון בן גמליאל on the other hand is of the opinion that we say יש ברירה and so when the ישראל and the עובד כוכבים divide the grain we say that the grain which the ישראל took always belonged to him and the grain which the עובד כוכבים took always belonged to him.

Therefore, it would appear that Rav Chisda’s ruling, that the dough may be divided into one half that belongs to the person from another city and one half that belongs to the person from the עיר הנידחת, relies on saying יש ברירה, so that after the dough is split we say that it is retroactively apparent that the correct half was given to each owner.]

• If so, asks the שאגת אריה, it is difficult to understand the ruling of the Rambam, because the Rambam paskens that regarding הלכות מדאורייתא we say אין ברירה, so why does he bring down the halacha of Rav Chisda that half of the dough is מותר after you divide it?

The אור שמח explains as follows:

The gemara in Sanhedrin continues:

בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא הא דרשעיות אסור (דברים י"ג, י"ז) תקבץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה

Rav Yosef asked, “What is the הלכה regarding the hair of נשים צדקניות (who did not serve עבודה זרה) in an עיר הנדחת, must it be destroyed?”

Rava said, “Does that mean that the hair of נשים רשעיות (women who served עבודה זרה and are חייב מיתה) is אסור בהנאה and must be destroyed? Does not the passuk say – וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ – ‘You should gather all the booty into the city square and burn it’ – this refers only to things which only require gathering and burning, and so excludes hair which requires cutting, gathering and burning.

It is evident from the gemara, that the reason that it is prohibited to benefit from the booty of an עיר הנידחת is because the booty has to be burned. In other words, we do not say that the reason that the booty has to be burnt is because it is אסור בהנאה (like חמץ on ערב פסח), rather it is the other way round, the reason that the booty is אסור בהנאה is because the Torah says that it has to be burnt. Therefore, there is no איסור הנאה on the hair of נשים רשעיות from an עיר הנידחת, because hair is not included in the מצוה of burning the booty.

Subsequently we can understand that the halacha of Rav Chisda - that a dough which belongs half to someone from an עיר הנידחת and half to someone from another city, can be split in two, whereupon half should be burned and the other half can be used – does not depend on ברירה.

This is because if we have a mixture of something which is intrinsically אסור (like טבל), with something which is intrinsically מותר (like חולין), then in order to say that half is מותר after it is divided, we need to say that every particle ended up in the right place after it was divided, since the איסור and the substance are synonymous. However since the איסור of the booty of an עיר הנידחת is due to the future mitzva of burning it, first you have to determine, according to common sense, what has to be burnt and what does not have to be burnt. Then after you have determined what must be burnt, then that thing becomes אסור since there is now a mitzva to burn it.

That is why the Rambam paskens both that בדאורייתא אין ברירה and also that the dough from the עיר הנידחת can be divided into two, half which is burnt and half which remains the property of the person from the other city.

With this, we can understand that the reason that the booty from an עיר הנידחת is אסור בהנאה מדאורייתא אפילו בכל שהוא is because the איסור הנאה is derived from the חיוב to burn it, and is not inherent in the substance that has to be burnt. Therefore, it is not necessary for there to be a substantial amount of booty in order for there to be an איסור, since the איסור comes from an external cause (the mitzvah to burn it) and not from the substance itself.

Furthermore, the reason that things become בטל ברוב is because they have different characteristics, so the characteristic of the majority is מבטל the characteristic of the minority, which was the source of the איסור. However since the reason that the booty of an עיר הנידחת is אסור is not because of its intrinsic characteristics (i.e. because of what it is) but is derived from the חיוב to burn it, it is not possible for it to become בטל ברוב, because there is no special characteristic that causes the איסור that can be נתבטל.

Therefore the medrash learns the halacha that the booty of an עיר הנידחת is not בטל ברוב and also the halacha that the booty of an עיר הנידחת is אסור בהנאה מדאורייתא אפילו בכל שהוא from the same passuk. This is because both of these halachos are based on the איסור being a derived איסור and not being an איסור that comes from the nature of the actual substance.